חג הסוכות - לחסות תחת צל כנפיו – אבן שלמה מאמרי תורה

בס"ד

חג הסוכות – והשמחה

בכל מקום כשחז"ל באים לדבר על חג הסוכות, הם משתמשים בביטוי 'חג' באופן סתמי כדי לתאר את חג הסוכות, משום שברור בעיני חז"ל שהמילה 'חג' גם בלי לפרט במה מדובר, ברור שמדובר על חג סוכות.

כותב התוספות יום טוב (ר"ה א ב) שהסיבה לכך היא משום שלדעתו המילה 'חג' נגזרת ממשמעות של חגיגה ושמחה, וכיון שבחג סוכות היתה שמחה יתירה ומיוחדת, לכן כשמדברים על חג באופן סתמי בהכרח מתכוונים לסוכות.

כותב הרמב"ם (סוכה ח יב)

אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים

וכידוע שחז"ל הפליגו בגודל שמחת הסוכות בכלל, ובשמחת בית השואבה בפרט.

ננסה לעמוד מעט על משמעות שמחת החג הייחודית הזו.

ראשית יש להקדים את הצורה הייחודית שבה התורה מפרטת על החג ועל מצוותיו.

בפרשת אמור המקום המרכזי על מצות חג הסוכות כתוב כך

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

כפי שניתן לראות התורה כאן מלמדת על כך שביום הראשון יש לקרותו מקרא קודש, ולא לעשות מלאכות האסורות, ובנוסף על כך שבשבעת ימי החג יש להקריב את קורבנות החג (שמפורטים בפרשת פנחס).

וכאן מסיימת התורה את פרשת המועדות ומסכמת -

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה':

לאחר דברי הסיכום הללו למועדות כולם ולקרבנותיהם, התורה 'לפתע' שבה בחזרה לחג הסוכות -

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

הקושי בפסוקים הללו ברור, התורה מצווה ומדברת על חג סוכות, ואז מסיימת איתו ומסכמת את המועדים, ואז שוב חוזרת לפרט את מצוות חג הסוכות מדוע?

כפי שניתן לשים לב בחלק הראשון, התורה מפרטת רק את כך שהחג מקרא קודש, איסור עשיית מלאכה, וקורבנות החג, ורק בחלק השני מדובר על מצוות ישיבה בסוכה וארבעת המינים, החלוקה הזו מלמדת לכאו' שחג הסוכות מחולק לשתי חלקים, החג לקרבנותיו ולקדושתו, והחג לעניין מצוות ישיבה בסוכה וארבעת המינים. מה פשר החלוקה הזו?

המילה שפותחת את החלק השני היא 'אך' כידוע שמילה זו באה למעט, רש"י כותב שבא למעט שאין חגיגה דוחה שבת, האבן עזרא ורשב"ם סבורים שזה בא לומר שלא נסבור שסוכות קשור לחגי תשרי - תשובה וכפרה ותענית, אלא זה חג חלוק שבמהותו הוא שמחה והודאה לה'. על הקשר שבין סוכות ליום הכיפורים כפי שעמדו עליו חז"ל נעמוד מעט בהמשך.

המפרשים עמדו כבר על הערות האלו, אך נלך בדרך מחודשת ומרתקת שניתן ללמוד ממנה רבות.

היחס שבין חג הסוכות לארץ ישראל

בשו"ת ציץ אליעזר (ז לא) מצטט מספר אור תורה על פרשיות התורה (ר' מנחם צבי טקסטין) שטוען שישנו הבדל בין מצוות סוכה שקיימו ישראל במדבר לבין מצוות סוכה כפי שקיימוה בארץ. ונרחיב מעט בנושא זה.

המפרשים דנו האם ישראל קיימו מצוות סוכה במדבר עוד טרם כניסתם לארץ, ויש בדבר שתי טיעונים לומר שאולי לא קיימו מצוות אלו במדבר.

המבי"ט (בית אלקים שער היסודות לז) כותב –

ואפשר כי גם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לענין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצוה זו מיד כ"א לדורות הבאים אחרי דור המדבר.

טענת המבי"ט לא ניתן בפועל לקיים מצוות ישיבה בסוכה בתקופת המדבר שהרי הם יושבים בתוך ענני כבוד עצמם, ואם יבנו סוכה בתוכם נחשב כסוכה שתחת הסוכה.

על טענת המבי"ט ניתן לענות בכמה דרכים, אך מצאתי דבר חידוש בספר בניין שלמה (הגר"ש מוילנא בפרשת ראה) שייתכן שבתקופת המדבר אכן עיקרה של מצוות ישיבה בסוכות היה להיות תמיד תחת ענני הכבוד ולא לצאת מהם, שהרי במשך השנה אין חובה לאכול או לשהות תחת ענני הכבוד, אך בתקופת חג סוכות נדרש מישראל במדבר לאכול ולשהות שם. עוד נשוב לטענה זו להלן. (ועי' בציץ אליעזר טו סד שהרחיב בטיעון זה).

טיעון נוסף מדוע ישראל לא ישבו בסוכות בתקופת המדבר, עולה מטעמי המצווה, הרמב"ם (מורה נבוכים ג מו) כותב על מצוות ארבעת המינים

והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים

כלומר הרמב"ם מציין שמצוות ארבעת המינים, קשורה להודאה לה' ולשמחה על כך שיצאנו מארץ מדבר, והגענו לארץ ישראל, לפי טעם זה אין משמעות לארבעת המינים בתקופת המדבר.

כפי שניתן לשים לב בפסוקים עצמן שמדברים על חג הסוכות "באספכם את תבואת הארץ", כך שבהחלט נשמע שמצוות הסוכה קשורות לביאה לארץ

האם מצוות חג הסוכות מצוות התלויות בארץ?

ברור שלא, ומורנו הרדב"ז (ג פז) הביא כבר שנטען בתקופתו על ידי חכם לומר שארבעת המינים יהיו מצוות התלויות בארץ כך שלא ינהגו בחו"ל, הרדב"ז שולל תפיסה זו לחלוטין, וטוען שבהחלט מצוות הללו הם חובת הגוף ונוהגות בכל מקום.

אך יחד עם זאת טוען ב'אור תורה' הנ"ל שלמרות שנוהגות כיום גם בחו"ל, אך בתקופת המדבר לא נהגה חובת ישיבה בסוכה וארבעת המינים.

ולאור זה החלוקה של מצוות החג בפסוקי התורה ברורה – החלק הראשון כאמור 'מקרא קודש' 'איסור עשיית מלאכה' 'קרבנות החג', כל זה נוהג כבר מעכשיו, כלומר כבר מאז שנאמרה פרשה זו בתקופת המדבר, 'אך' – כאן מגיע החלק הבא, מצוות ישיבה בסוכה, ומצוות ארבעת המינים, שהם לא נהגו במדבר אלא נהגו לאחר הכניסה לארץ בלבד. (ניתן להוסיף שבחלק הראשון כתוב 'בחדש השביעי הזה' ובחלק השני 'בחדש השביעי' משום שהחלק הראשון מדבר על תקופת המדבר שישראל עומדים בו כעת - הזה, ועי' בחתם סופר שפירש בדיוק זה בדרך אחרת).

הדיון הזה חשוב כשלעצמו, ובהחלט יש צדדים לכאן ולכאן, אך מה שניתן לקחת ממנו על הקשר העמוק שבין מצוות החג הללו, ל'אספכם את תבואת הארץ', ועל משמעות הקשר שבין הכניסה לארץ ובין חג הסוכות נעמוד במאמר זה.

וימצאו כתוב – סוכת עזרא

בדברי נחמיה (פרק ח) מתואר המעמד הגדול בדור שבי ציון תקופת תחילת ימי הבית השני, כשעזרא הסופר מכנס את העם וקורא ומלמד אותם את דברי התורה ביום ראש השנה כתוב שם על מה שלמדנו ומצאו ביום השני

וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: פ

באופן דרמטי מצאו תגלית חדשה, שיש בתורה מצוות סוכה, אם זה הפתיע אותם כל כך סביר להניח מכך שלפחות בתקופת 70 שנות גלות, לא קיימו מצווה זו.

וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:

וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:

החלק המפתיע בפסוקים הללו, האם ניתן לומר שלא עשו בני ישראל סוכות מימות יהושוע בן נון עד היום הזה (והאם ההדגשה מימות יהושוע תלמד שבתקופת משה רבנו במדבר לא עשו סוכות כאמור)?

הגמ' במסכת ערכין (לב ב) כבר עמדה על קושי זה –

מאי טעמא דמ"ד: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? דכתיב: ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה

הקושי הוא עצום כאמור בכל תקופת הזוהר של מלכות ישראל בדרכה של תורה דוד שלמה וכדו', לא עשו סוכות? אך התשובה לא כל כך ברורה, הגמ' אומרת שזה בא להקיש בין ביאת ישראל בימי יהושע ובין ביאתם בימי עזרא, (לעניין שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא), אך כיצד זה מיישב את העובדה המופלאה המצוינת בפסוקים הללו שלא עשו כן מימות יהושוע?

מפרשי הפשט רבים פירשו בסגנון שוודאי שעשו סוכות גם בתקופת נוספות אך כאן היה עניין ייחודי בסוכת עזרא, הרוקח (ריט) כותב שכאן כל ישראל עשו סוכות ברחוב כפי שמצוין בפסוקים משום שעדיין לא היו לישראל בתים פרטיים, משום שרק כעת עלו מן הגולה, עובדה זו נכונה גם בימי יהושוע וגם בימי עזרא, ובנקודה זו יש מקום למצוא את הייחודיות של סוכת עזרא וסוכת יהושע. כמובן שהדבר מבטא את האחדות שהייתה בעם, כך שישראל עשו את הסוכות כסוכה משפחתית גדולה, וזה קשור ליחס שבין הסוכה ובין השלום, ולא נרחיב בזה כעת.

מפרשים אחרים כתבו שאמנם לעולם עשו סוכות, אך שמחה שכזו בחג באמת הייתה ייחודית לתקופת יהושוע ותקופת עזרא. דבר זה עדיין צריך ביאור מה התייחד בשמחת החג דווקא בתקופות אלו (וכפי שהעיר הבן יהוידע בערכין שם הרי סביר שבתקופת שלמה בעיקר שהייתה שלוה ללא מלחמות השמחה תהיה גדולה יותר).

אך עדיין קשה בדברי הגמ' שכאמור לא מיישבת בכך את הקושי אז מה הכוונה 'כי לא עשו' ?

ייתכן לומר שוודאי שפירוש הפסוק שבתקופת עזרא ותקופת יהושוע, הייתה שמחה מיוחדת או אחדות מיוחדת שלא היו בשנים אחרות, וגם הגמ' בערכין סבורה כן, רק שאילת הגמ' מדוע? האם ניתן למצוא מכנה משותף בין תקופת יהושע ותקופת עזרא, שלכן דווקא בשתי תקופת אלו חג הסוכות היה עוצמתי מתמיד? ועל כך עונה הגמ' המכנה המשותף לשתי התקופת הללו, שבשתיהם ישראל כבשו וקדשו את הארץ, וכנראה שיש קשר בין כיבוש וקידוש הארץ ובין שמחת חג הסוכות. מה משמעות הקשר הזה?

חג הסוכות – ומלחמת מצווה

כידוע הגמ' במסכת סוכה (יא ב) מביאה שתי דיעות במשמעות הפסוק 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' האם הכוונה לסוכות ממש, או לענני כבוד, הדיון הזה ראוי להרחבה בפני עצמו, ולא נדון בכולו רק בכמה נקודות שנוגעות לעניינו.

לפי הדעה שסוכות הכוונה ל'סוכות ממש', דנו המפרשים מתי עשו סוכות ממש, הרי בהנחה שלכל הדעות ליוו את ישראל ענני כבוד, אז מדוע לעשות במדבר סוכות ממש, אם גם ככה ישנם ענני כבוד?

יש כמה דעות בעניין זה, אך הרוקח (ריט) מגדולי הראשונים מחדש, שעם ישראל ישב בסוכות, בזמן שיצא למלחמה. אמנם ענני כבוד הקיפו את העם, אך כשצריך לצאת מגבולות המחנה, אל שדה הקרב כגון כיבוש ארץ סיחון ועוג, שם לא היו ענני כבוד ושם נדרשו לסוכות ממש. (הוא מביא כרמז בעלמא את הפסוק בספר שמואל על קרב אוריה החתי ''וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת').

החידוש הגדול שבדבריו שבחג הסוכות אנו מבקשים לזכור לא את תקופת הליכת ישראל במדבר כולה, אלא בעיקר את הקרבות לכיבוש הארץ, החתם סופר בפרשת אמור מרבה לבסס את השיטה הזו, וכמובן שצריך ביאור מדוע למקד את חג הסוכות בקידוש וכיבוש הארץ ¹?

חג הסוכות – מלחמת גוג ומגוג

בנבואת זכריה (יד) מתואר תיאור רחב של מלחמת גוג ומגוג (נבואה שבחלקה נכתבה בנבואת יחזקאל 'ביום בא גוג'). המלחמה כמתואר שם היא על ירושלים, ובתוך ירושלים. (אולי מזכיר את המלחמות בתקופתנו?). לאחר שה' נלחם בגוים ההם, ומובסים על אדמת ירושלים כתוב שם –

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה’ צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת

המפסידים במערכה, יצטרכו מדי שנה לעלות ולחוג את חג הסוכות? מדוע?

כותבים רוב מפרשי הפשט שם שהמלחמה המתוארת שם תהיה בחג הסוכות, ולכן עלייתם בכל שנה בחג הסוכות זה זכרון לניסים שה' עשה לישראל בחג זה.

האם זה מקרי שמלחמה משמעותית כל כך לישראל ולעולם כולו, מתרחשת דווקא בחג הסוכות?

הטור (סימן תצ) מצטט מדברי רב האי גאון

והכי אמר רב האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ומש"ה בניסן מפטירין העצמות היבשות ובתשרי ביום בא גוג

כמובן שאיננו ממחשבי הקיצים, ואין לנו עסק במה שבורא עולם בחר שיהיה סתם וחתום, אבל הגילוי החלקי הזה מלמד אותנו שיש קשר מהותי בין ניצחון ישראל על 'גוג', ובין חג הסוכות, כך שהניצחון במלחמה על הארץ ועל ירושלים קשור לחג הסוכות. מדוע?

כדי להבין זאת צריכים להתעמק מעט בשורשו של חג הסוכות

היחס שבין חג האסיף ובין חג הסוכות

בכמה מקומות בתורה (מהם בפרשת משפטים, כי תשא ועוד) נקרא חג הסוכות 'חג האסיף'.

הכינוי 'חג האסיף' מלמד שזה לא רק ציון זמן 'באספכם את תבואת הארץ' אלא חג הסוכות באופן מהותי מבוסס על האסיף.

כפי שכתבו הראשונים הכוונה לשמח בה' ולהודות לו על טובו הגדול, ועל כך שזרענו קצרנו ואספנו הכל לבית.

אך במקביל באותו חג בדיוק מצווים לשבת בסוכות 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כיצד זה קשור לאסיף, כלומר האם באמת חג סוכות נחגג משתי סיבות נפרדות, אסיף התבואה, וישיבת ישראל בסוכות, או שיש קשר ביניהם.

בנוסף לפי הדעה בגמ' הנ"ל שחג הסוכות נחגג זכר לסוכות ממש שעשו להם, התקשו המפרשים מדוע צריך לזכור אירוע זה, שישראל בנו סוכות במדבר, מה החשיבות של האירוע הזה שצריך לציין אותו כחג?

הרשב"ם (בפירושו בפרשת אמור) מסביר שכיון שחג הסוכות נחגג בזמן האסיף, והשפע הגדול שזכו ישראל אליו בתקופת זו עלול להטעותם ושירגישו בלבבם – כוחו ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, לכן באה מצוות הסוכה לזכור שעם ישראל במדבר היו נדרשים לבנות סוכות עץ וענפים, כדי לגור בהם, וכעת אנחנו בארץ בשפע גדול ולא חסרת דבר, המטרה היא לזכור שהשפע הגדול שהשגנו באסיף הוא מיד ה', ולכן זוכרים את סוכות המדבר שמשם התחלנו.

הדברים נכונים כפי שמציין הרשב"ם לדעה שישיבה בסוכה קשורה לסוכות שעשו ישראל במדבר, אך לדעה שישיבה בסוכה קשורה לענני כבוד, כיצד ניתן להסביר את היחס שבין ענני הכבוד, ובין איסוף תבואת הארץ?

סוכות וגלות

במדרש חז"ל שמופיע בכמה מקומות ומהם בפסיקתא דרב כהנא (נספחים ב) כתוב על הסיבה שחג הסוכות מגיע לאחר יום הכיפורים

באספך מגרנך ומיקבך (דברים טז: יג). א"ר אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים, לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקדוש ברוך הוא בדין על באי העולם וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנא' חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך (מיכה ד: י).

ייתכן שעם ישראל התחייב גלות, ולכן יוצאים לסוכה כדי לממש את העונש הזה בסוכה, שלא יתממש עלינו בפועל.

קשה להבין כיצד יציאה לסוכה שלפעמים סמוכה לבית נוחה ונגישה כעין 'תדורו', מהווה תחליף לגזירת גלות שכולנו יודעים כמה קושי יש בה?

הטור כותב בהלכות ראש חודש (תיז)

ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לג) ולמקנהו עשה סוכות

סוכות קובע הטור בשם אחיו כנגד יעקב, על שם כך שעשה למקנהו סוכות.

כותבים המפרשים (כגון אפריון פרשת אמור ועוד) שהנקודה המרכזית שנלמדת מפסוק זה 'ולמקנהו עשה סוכות' זה על תקופת גלותו של יעקב, והקשר של יעקב לסוכות, משום שגם הוא חווה תקופת גלות ממושכת שבאה לידי ביטוי בסוכה שהוא עשה, כך גם הסוכה שלנו היא מעין גלות. וכאמור לא ברור כיצד ניתן לראות זאת כגלות, וכיצד יעקב קשור לכך.

מהות חג סוכות

ידועה השאלה מדוע חג הסוכות נקבע בחודש תשרי ולא בחודש ניסן בצאתנו ממצרים, הסיבות הן רבות וידועות לא נדון בכולן, אך הבסיס לדיון זה כפי שכותב הרמב"ן שחג הסוכות שלדעתו פשוטו של מקרא מדבר על ענני כבוד, לא מתייחס לאירוע חד פעמי שקרה בחודש ניסן כמו יציאת מצרים, אלא לאירוע מתמשך שהרי ענני הכבוד ליוו את ישראל שנים קדימה , כך שבהחלט הוא לא צמוד לחודש ניסן באופן מוחלט, ולכן הבחירה בתאריך החג יכולה להיות מסיבות שונות שכבר האריכו בהם המפרשים.

ר' יוסף אלבו בספר העיקרים, כידוע קובע שישנם שלושה עיקריים מרכזיים ביהדות, אמונה ה', תורה מן השמים, ושכר ועונש – כלומר השגחת ה' על הבריאה.

האמרי אמת סובר ששלושת העיקרים הללו קשורים לשלושת החגים, חג פסח – מספר על מציאות ה', חג שבועות על מתן תורה מן השמים, וחג הסוכות מספר על השגחת ה'.

הזכרנו כמה פעמים במאמרים קודמים את דברי היעבץ שבעיניו הנס שגדול מנס יציאת מצרים, זה נס קיום ישראל לאורך הדורות.

כלומר פסח מספר על יצירת עם ישראל ועל יציאתו ממצרים, אך מכאן ואילך, צריך להחזיק את העם הזה עוד שנים בהעדר תנאים, במדבר.

תקופת ישראל במדבר, מציינת תקופות בני ישראל בכלל, ובפרט בימי הגלות (כפי שנכתב במאמר לפרשת מסעי באריכות).

חג סוכות מספר על כך שלא רק שהקב"ה יצר את ישראל לעם, אלא ממשיך להנהיג להחזיק ולשמור עליהם.

ענני כבוד, או סוכות ממש מספרות על כך שעם שלם התקיים בהשגחת ה' במשך שנים בהעדר תנאים טבעיים לחיים. הקב"ה שמר וחופף על ישראל וההשגחה הצמודה הזו היא שעמדה להם בתקופת המדבר.

אך לא רק אז כותב הרמח"ל (דרך ה' ד פרק ח) - ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה.

כך שבאמצעות הסוכה אנחנו ממשיכים את אותן ענני כבוד ואת אותה שמירה עליונה שהיתה במדבר, גם לימינו.

לכן סוכות זה מדרגת הבטחון (מעבר יבק פרשת תצוה) וכפי שכותב מהר"א בן הגר"א בפירוש לתהילים (כז ה) – ואגב אורחיה רמז לנו כי חג הסוכות מורה על מדרגת הבטחון כמ"ש 'כי יצפנני בסכה'.

משום שחג סוכות בא לציין שעם ישראל עדיין עודם תחת ענני כבוד, כלומר תחת שמירה אלקית מיוחדת כפי שהיה עם ישראל במדבר.

בדברי הספורנו (בפירוש לספר זכריה פרק יד) מצאתי דבר חידוש מדהים במשמעותו של חג סוכות –

חג הסוכות – המורה כי בסוכות הושבתי, בלתי יראת האומות שיבואו עליהם להורות שכן יעשה לימות המשיח שלא יצטרכו לחומות עיר ומבצרים כאמרו 'פרזות תשב ירושלים' וכו' .

לדברי הספורנו חג סוכות בעיקרו מורה לעתיד לבוא, בישיבתנו בסוכה ה'לא מוגנת' אנחנו מחדדים שבקרוב מאוד לא נצטרך מרחבים מוגנים, ולא נצטרך הגנה מאויבים, ו'פרזות תשב ירושלים'.

כך שניתן לראות את חג הסוכות כזכר לנס התמידי, בשונה מחג פסח שמתייחס לנס היציאה ממצרים, חג הסוכות מתייחס לנס שקורה עמנו תמיד נס הקיום שלנו, ומורה על שמירה מיוחדת ועליונה שמקיפה אותנו תמיד, וכנאמר בנבואת ישעיה (פרק ד)

וּבָרָא ה’ עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה:

וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר

וכאמור לדברי היעב"ץ זה נס גדול ומשמעותי יותר מניסי מצרים.

ומכאן נבין מדוע חג הסוכות מכפר על גלות, כותב על כך הפרי צדיק (חג הסוכות) –

ועל זה אנו עושין מצות סוכה כמו שאומרים ביהי רצון בזכות צאתי מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד כי מצות סוכה הוא לצאת מדירת קבע ולהיות חוסה בכל עניניו בצל כנפיו על השגחתו יתברך שזהו בעצמו ענין בירור של הגלויות להיות חוסה בו יתברך בכל השיעבוד והצרות להתודע שהכל בא מהנהגתו יתברך כמו שנאמר (ירמיה מ"ט, ל"ח) ושמתי כסאי בעילם וגו'

הגלות לתפיסה זו איננה עונש בלבד, הגלות זה הליך של תיקון, המטרה היא כשהאדם נמצא ללא קרקע יציבה ללא בית קבוע, כדי שמכך האדם ישים בה' מבטחו, וידע שגם בגיא צלמות 'אתה עמדי', ואת המסר הזה בדיוק מבקש להעביר חג הסוכות, שיוצאים לדירת עראי, מתוך הבנה שאנו חוסים תחת צל כנפיו, ומוגנים בשמירה מיוחדת, ולכן חג סוכות והמסר שלו הוא כתחליף לגלות, משום שהוא מעביר את אותו מסר של הגלות אך במקום דרך צער הגלות, דרך שמחת החג.

חג הסוכות כנגד יעקב

כפי שהזכרנו חג הסוכות קשור לתקופת גלותו של יעקב. במאמר לפרשת ויצא נכתב על כך, שיעקב בגלותו לימד לדורות את הבטחון בה', וכפי שמתאר מדרש רבה בפרשת ויצא שבעת צאת יעקב לגלות כשברח מעשו, הרגיש 'אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי' ושוב אמר מה אני מאבד תקוותי מבוראי, חזר ואמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

בירושלמי (ברכות ה א) –

ר' יסא בשם רבי יוחנן לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה

מקור הפסוק בתהילים (מו) ושם מתואר אך לאחר אמירת פסוק זה 'ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה', מיד הקב"ה משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וחנית וכו'. מוזכר כאן דווקא 'אלקי יעקב', שמידתו היתה בטחון גם בתקופת הגלות שהקרקע לא יציבה, לכן חג הסוכות קשור ליעקב בגלל אותו המסר.

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון

ידועה ההקבלה שערך הגר"א בין ישיבת ארץ ישראל, ובין הסוכה, שבשניהם האדם נכנס למצווה כולה. הגר"א הסמיך זאת על הפסוק 'וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן' שמלמד על הקשר שבין הסוכה, ובין ציון.

מהר"א בנו בפירושו לתהילים (עו) מסביר מה טמון בפסוק זה ואולי זה ישפוך אור על הקשר העמוק שבין חג הסוכות ובין ארץ ישראל -

אמרו רז״ל במדרש, אימתי 'נודע ביהודה אלקים', כשתקים אותה סוכה שאמרת 'והיה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת', רמזו רז״ל לגאולת ישראל, שתהיה בחסותם תחת סוכת הבטחון הגדול בא-ל יתברך, והמזמור הזה נתקן לאומרו בחג הסוכות, לפי המשך הכוונה, שנודע ביהודה כח אלקותו יתברך ובישראל גדול שמו, בהפליאו לעשות עמנו, שהיתה בתכלית השלימות סוכת בטחונו, וזה שאמר 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון', כי מעון היה לנו לחסות תחת צלו.

המשותף ל'סוכו' ובין 'ציון' ששניהם קשורים לכך שישראל חוסים תחת צל כנפיו של הקב"ה.

כשמדברים על העובדה שנכנסים כולם למצווה, באים לציין שאנו חוסים תחת צל כנפי הקב"ה.

כך כשם שבסוכה נמצאים תחת צל כנפי הקב"ה כך ביישוב הארץ נמצאם בארץ 'אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'.

באספכם את תבואת הארץ – עלינו לזכור כדברי הרשב"ם שהשפע האלקי המיוחד שיש בארץ הקודש, קשור לכך ש'עיני ה' אלקיך בה' – קשור להשגחת ה' המיוחדת שיש על הארץ ועל יושביה – קשור לתובנה של חג הסוכות.

הרב קוק (ראש אמיר) בדיון ההגדרה על ארבעת המינים ועל השאלה אם הם מצוות התלויות בארץ מגדיר כך –

המצוות שנוכל לחשבן לאמצעיות בין שתי המערכות הן מצוות שהן חובת הגוף מצד עצמו, אבל הן קשורות לארץ ישראל בתוכנן הגלוי. באלה המצוות מתרכזים שני הכוחות. המצוה המצויינה שכוח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצות הגוף היא מצות ארבעת המינים. חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה … ועל כן היו משתוקקים כמה וכמה גדולי עולם גאוני הדור וצדיקי אמת לקיים מצות אתרוג ביחוד מגדולי ארצנו הקדושה תובב״א".

ברמה ההלכתית אינם מוגדרות כמצוות התלויות בארץ ונוהגות גם בחו"ל אך התוכן הפנימי שלהם קשור במהותו לארץ ישראל.

חג סוכות שמחה יתירה היתה בו – שמחה שמלמדת על כך שה' עוטף את ישראל ומגן עליהם תחת אברתו.

לכן חג הסוכות קשור לנצחון האויבים בכל שלב (כפי שכותב בדרך ה' ד ח) ובפרט במלחמת גוג ומגוג כפי שהבאנו לעיל, הכוח שלנו לנצח את האויבים הוא כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (ז) - ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה. את הכוח הזה ניתן לשאוב מחג הסוכות.

לסיכום

חג הסוכות הוא חג הבטחון, משום שהוא מלמד אותנו שכשם שהקיפנו ה' בענני הגנה, וסיפר צרכינו במדבר, כך זה ממשיך ומתחדש הלאה.

עמדנו על כך שחג הסוכות נחגג בצורה יוצאת דופן דווקא בעת הכניסה לארץ בעת הכיבוש וקידוש הארץ, דווקא באותה תקופה הבטחון בה' ולחסות תחת צל כנפיו חשובים מתמיד, ולכן חג סוכות ש'בישר' את הבשורה הזו נהיה רלוונטי מתמיד. ²

עם ישראל במשך שנים חווה את הנס המתמיד, שכבר התרגלנו אליו במובן מסויים, שלמרות שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, הקב"ה תמיד מצילנו מידם, חג הסוכות זה הזמן להתפעל ולחשוב מעט על הנס הזה בעצמו.

שמחה החג נובעת מהידיעה שיש מי שמלווה אותנו כל הדרך ברמה הפרטית, וברמה הכללית.

נבקש ונאחל לכל ישראל, ששמחת החג תמשיך לשנה כולה, ושמירת והגנת הסוכה תעמוד לנו לנוכח כל האיומים השונים, והאתגרים הגדולים של הימים הללו. ואותה שמירה ייחודית שיש בסוכה תחול על כל יושבי ארץ הקודש

הערות והוספות

ועי’ ברוקח שביאר שעיקרה של המצווה להזכירנו שהארץ לא ירושה אוטומטית ונדרשנו להלחם לחרב ולחנית כדי לגור בה עיין שם ↩
ועי’ בר’ משה וואלי על ספר נחמיה מפאת חשיבות הדברים נצטטם כאן

וגם בכך מובן יפה: מ”ש כי לא עשו מימי ישוע בן נץ כן בני ישראל עד היום ההוא, שהרי בודאי אין להבין הדבר הזה כפשוטו ואין לחשוב כן על עם ה’ שלא שמרו מצות הסוכה כל ימי השופטים וכל ימי המלכים, אלא משמעות הענין, נלע”ד לפי שמימי יהושע עד ימי עזרא לא היתה לישראל יציאה משום גלות, ולכן לא היתה להם הרדיפה הגדולה של החצונים ולא היו שומרים מצות הסוכה בחבה יתירה אלא מצות אנשים מלומדה. ↩