תפילות השבת א - שאילת צרכיו
ישנן לא מעט הבדלים והדגשות שונות בין תפילות השבת לתפילות החול, ועל חלקם נעמוד במאמר זה. החלק הראשון יעסוק בשאילת צרכיו בשבת, ובסיבה שאין מתפללים י”ח ברכות בשבת.
תפילות י”ח בשבת
בגמ’ במסכת ברכות (כא א)
בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה! - הכי השתא! התם - גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת
השורש לכך שתפילת השבת לא מורכבת מי”ח ברכות כתפילת החול, כיון שרבנן לא רצו להטריחו משום כבוד השבת.
ניתן להבין שכוונת הגמ’ שרצו חכמים לקצר את התפילה ככל שניתן. אבל כפי שנראה להלן יתכן גם פירוש אחר.
בגמ’ במסכת ברכות (כח ב)
גמרא. הני שמונה עשרה כנגד מי? אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. רב יוסף אמר: כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע. אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה
ובהמשך דנה הגמ’ כנגד מה נתקנו שבעת הברכות שבתפילות השבת
הני שבע דשבתא כנגד מי? אמר רבי חלפתא בן שאול: כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים
לפחות לפי דעה אחת גם תפילת החול וגם תפילת השבת מבוססות על מזמור “הבו לה’” תפילת החול מבוססת על מספר אזכרות שם ה’ שבמזמור זה, ותפילת השבת על מספר הפעמים שמוזכר המילה קול, במזמור זה. בהמשך נעמוד על הקשר של המזמור לשבת, ועל הסיבה ששבת קשורה לקול.
ומתקשים על כך האחרונים, כיון שיש צורך לקצר את תפילת החול, ולהשמיט את כל הבקשות לכדי ברכה אחת, שבה יזכיר קדושת שבת, הרי בהכרח שתפילת השבת תהיה שבע ברכות ממילא, כיון ששלושת הברכות הראשונות והאחרונים יעמדו במקומן, ובאמצע תוותר לה ברכה אחת על קדושת השבת, אם כן לא צריך לחפש הסבר כנגד מה נתקנו.
וכתב על כך הפני יהושוע שם
והנראה לענ"ד בזה דאי לאו שהוצרכו לתקן ז' ברכות כנגד ז' קולות לא הוו צריכין לתקן קדושת היום בפני עצמה כיון שאפשר לכלול קדושת היום בברכת העבודה כמו שמזכיר בחול המועד וראש חדש בכל השלש תפלות.
כלומר באופן תיאורטי יכלנו לכלול קדושת השבת כחלק מברכת רצה, כך שהתפילות בשבת יהיו ששה ברכות ולא שבעה, ולכן הוזקקנו להסבר מדוע נתקנו דווקא שבעה ברכות.
מלשון הגמ’ בברכות וגם מלשון הירושלמי בתענית ביתר המקרים, נשמע יותר שאולי יש כאן שני חלקים, הסיבה המרכזית למבנה תפילת השבת מבוסס על הגמ’ בברכות הראשונה מפאת הטורח כפי שיתבאר להלן. וכנגד מי ששואלת הגמ’ השניה זה כרמז על המספר הסופי שהתקבל שגם הוא מכוון כנגד דברים נוספים. ובהמשך נעמוד על הרמז הזה עצמו. .
שאילת צרכיו בשבת
בתלמוד ירושלמי מופיעה הלכה שלא מופיעה בתלמוד בבלי.
ר"א בן אנטיגנוס בשם ר"א בי ר' ינאי זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל כמה דאמר אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ודכותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל (ירושלמי ברכות ה).
במקום אחר (ירושלמי שבת טו ג)
תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא שאל רבי חייא בר בא מהו מימר רעינו פרנסינו. א"ל טופוס ברכות כך הן
הלכה זו לא נפסקה ברמב”ם אך הובאה בטור (סימן קפח) ועל בסיסה נפסקו הלכות רבות שקשורות למגוון תפילות וברכות בשבת כדלהלן.
מדוע אסור לשאול צרכיו בשבת?
קרבן העדה בשבת שם כותב
אסור לתבוע צרכיו בשבת. לפי שמכלל עונג שבת הוא שיחשוב האדם כאילו כל מלאכתו עשוי והשואל צרכיו הוא מראה בהיפך וגם מביא דאגה בלבו:
ובדרך זו בנוסחאות שונות הסכימו כל הפוסקים, שהבעיה המרכזית בשאילת צרכיו דאגת הלב וצער מהבקשה שעדיין לא מולאה, וגם שזה סותר את התחושה שאמורה ללוותנו בשבת, כאילו כל מלאכתו עשויה – לצורך עונג שבת שלם יותר.
טופס ברכות
כפי שלמדנו מדברי הירושלמי ניתן לבקש בקשות שמנוסחאות בנוסחא קבועה – טופס ברכות כך הוא.
מה התחדש בכלל זה, שבטופס ברכות מותר, ומה משמעות העניין יש כמה גדרים ונוסחאות שונות בפוסקים שיש להם השלכות הלכתיות רחבות.
קרבן העדה שם כותב
נוסח הברכה כך הוא ואין לשנות מחול לשבת שלא יתבלבל בברכתו:
כלומר לדבריו החשש מבלבול וטעות, ובגינו התירו להשאיר את נוסח התפילה על כנה.
דברי קרבן העדה, שייכים בברכה כברכת המזון שהיא מורכבת מחלקים שמחויבים לאומרים בשבת, ומחלקים שניתן היה להשמיטם כמו רענו זוננו וכו’, ובזה אמרי’ שאין לחלק את הברכה לשתיים ולהגיד את החלק החיוני ולהשמיט את החלק השני משום טעות ובלבול. אך בתפילה שכל כולה לא חיונית ומחוייבת, וכולה במהותה היא בקשה, לא שייך טעות ובלבול כשנאמר לאדם להשמיט את כולה.
עוד אפשרות נאמרה במפרשים טופס ברכות הם, והאדם אומרם כתקנת חכמים ולא כבקשת תחנונים עצמית. כלומר כל נוסח שחויב לומר אותו כחלק מן התפילה לא נחשבת כבקשת רחמים וכשאילת צרכיו שאסורה, משום שהוא אומרה מפאת חובתו. (וכיון שכך בקשת הרחמים הזו לא תגרום לי צער חריג באמירתה).
לשיטה זו טופס ברכות הם נאמר רק על תפילות ותחינות שאכן חובה לאומרם אך לא על תפילות רשות גם אם הם מנוחסות בצורה קבועה.
השיטה הנוספת והמקילה יותר – טופס ברכות כך הם שייך בכל תפילה שתוקנה כלומר שנוסחה לאומרה, ושאילת צרכיו שאסורה רק כשהאדם עצמו שופך את לבו ובוחר בעצמו את מלות התפילה.
הפוסקים האריכו בתפילות ותחינות רבות האם ניתן לאומרים בשבת, וכנראה שהמחלוקת השונות קשורים להבנת הביטוי טופס ברכות כך הוא, ובהתאם לצדדים האפשריים שנתבארו.
הדוגמאות הן “אבינו מלכנו” האם נאמרת בשבת, “בריך שמיה” שנאמר בו דברי בקשות (תורה לשמה קג), מי שברך שנאמר בשבת, תפילות שחוברו על ידי מחברים מאוחרים יותר לאומרם בחגים (כמו תפילות של האר”י הרש”ש החיד”א הבן איש חי ועוד. ועי’ להלן אם יש חילוק בין שבת ליום טוב).
המאפיין של כולם תפילות שלא נוסחו על ידי האדם המתפלל בעצמו אלא ידי אחרים, ומצד שני אין חיוב או תקנה לאומרם. וכנראה שההתלבטות תלויה בצדדים הללו. (ועי’ גם ביביע אומר י נה).
תפילת י”ח בשבת – שאילת צרכיו
האם ההשמטה לי”ח ברכות בשבת קשורה לדיני שאלת צרכיו?
בגמ’ בברכות כנ”ל מוזכר משום טרחא. אך במדרש תנחומא (וירא)
האור זרוע (סעודה קצט) מביא גירסא בירושלמי
ההיא דפרק אלו קשרים ירוש' דתני אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת משום הכי מצלינן שבע ולא שמנה עשרה
האור זרוע כותב על גירסא זו
אבל טופס תפלה שתקנו חכמים וקבעו להתפלל בכל יום מותר להתפלל אפי' בשבת אלא דרבנן לא אטרחוה משום כבוד שבת כדאי' פי' מי שמתו (ד' כא) וההיא דפרק אלו קשרים ירוש' דתני אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת משום הכי מצלינן שבע ולא שמנה עשרה. ההיא משום הכי ל"ג לי' ותלמיד טועה כתבו על הגליון והכתיבו הסופר בפנים.
כלומר, האור זרוע לא מקבל שיש קשר בין מניעת תפילת י”ח בשבת, משום שאין שואלים צרכיו בשבת, שהרי בנוסח קבוע אין חשש לזה , והסיבה שאין מתפללים י”ח משום הטורח כנ”ל.
אך במדרש תנחומא (וירא) כתוב כך
ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו שנא' זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ) בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר
הטעם לדברי המדרש שאין מתפללים י”ח בשבת, שלא יתעורר לו צער במהלך התפילה. הטעם הזה הוא גם הטעם שאין לאדם לשאול צרכיו בשבת כאמור, האם זה מלמד שלדברי המדרש הסיבה שאין מתפללים י”ח בשבת משום שאין לתבוע צרכיו בשבת. בסידור רש”י (תקטו) הדברים מפורשים יותר.
ולמה אין מתפללין י"ח בשבת. אמר רב הונא מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת. אמר הקדוש ברוך הוא [שבת] זו מנוחה היא לישראל, שנאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל (מ"א ח' נ"ו), למה לפי שבחר בשבת תחילה, שנאמר וינח ביום השביעי (שמות כ' י"א),
מפורש בדבריו שאכן תפילת שבת ששונה מתפילת החול מבוססת על הדין שאסור לתבוע צרכיו בשבת. ויקשה קושיית האור זרוע הרי טופס ברכות כך הוא כדברי הירושלמי.
ובנוסף האם דברים אלו מתיישבים עם דברי הגמ’ שהסיבה שאין תפילת י”ח משום שלא אטרחוהו.
ומצאתי בספר המנהיג (שבת קמא)
אטרחוה רבנן, פי' שלא יצטער שאם היה לו חולה אומ' בברכת חולים, ואם היה צריך לפרנסה אומ' בברכת השנים, ולכך אין מתפללין בשבת כ"א שבע ברכות דאסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת. וי"א משום דבשבת ממהרין לבוא וממהרי' לצאת והוא יצטרך להתעכב בתפי' י"ח ויצטער ואינו נראה כלל אלא כדפרישית. אב"ן
כלומר לביאור במסקנת המנהיג לא אטרוחוהו רבנן, פירושו משום הצער בתפילתו.
וצריך לומר שלמרות העקרון שטופס ברכות כך הוא מכל מקום לגבי שמונה עשרה לא רצו חכמים שיטרח להתפלל תפילה ארוכה וקבועה כבימי החול שאולי הצער שיכול להתעורר גדול יותר.
וכלשון הרמב”ם בפאר הדור (קל)
דמה שמנעו ברכות אמצעיות של י"ח אינו כי אם מפני שהם רחמים ותחנונים, ובשבת ויום טוב צריך להיות שמח ונעלז לא שיהיה יום תענית וזעקה ויגון
ההלכות הנלמדות מכך
א. הטועה בתפילות שבת והתחיל תפילת חול גומר אותה ברכה מהטעמים הנ”ל. (רסח ב)
ב. מה נחשב התחלה יש אומרים אתה חונן יש אומרים אתה על דעת לומר חונן, גם נחשב כהתחלה. לדעת הב”י גם בתפילת ערבית ומנחה, ולדעת המג”א בתפילות אלו יוכל להמשיך אתה קדשת וכו’ (רסח ג).
ג. בתפילת מוסף נחלקו הראשונים כיון שתפילת מוסף היא יחודית לשבת, אך יש שטוענים שבכל זאת הרי יכול להתפלל י”ח ולהזכיר שבת ומוסף בתפילתו. (יש כאן אולי מחלוקת יסודית במעמדה של תפילת מוסף של שבת ויכתב בפני עצמו). (רסח ב)
ד. הטועה בתפילות שבת והחליף ביניהם עצמן, יצא. ובנוסף חוזר (רסח ו)
ה. התפלל תפילת חול מלאה, אם הזכיר בתוכה שבת יצא ואם לא לא יצא (רסח ד) וכן לגבי מוסף אם התפלל י”ח ברכות והזכיר שבת ומוסף יצא.
יום טוב
האם יש מקום לחלק בין שבת ליום טוב בהלכה זו של שאילת צרכיו?
פשטותן של דברים ודאי שלא, מאותן סיבות שאין לתבוע צרכיו בשבת גם ביום טוב כן, אך יש מן האחרונים שדנו לחלק ביניהם עי’ ביביע אומר (י אורח חיים נה אות כב) שהוכיח שאכן יש מן הראשונים שסבורים כך, שיש חילוק בין יום טוב לשבת, אך רבים חולקים על זה.
ובביאור החילוק יתכן לפי הטעמים הנ”ל אם טעם האיסור בשאילת צרכיו משום “שתהא כל מלאכתו עשויה” זה שייך רק בשבת ולא ביום טוב. אך אם טעם הדין משום צער הלב, הרי גם ביום טוב אסור להצטער, ואין מקום לחלק בין יום טוב לשבת.
וכלשון הרמב”ם בפאר הדור (קל)
דמה שמנעו ברכות אמצעיות של י"ח אינו כי אם מפני שהם רחמים ותחנונים, ובשבת ויום טוב צריך להיות שמח ונעלז לא שיהיה יום תענית וזעקה ויגון
ייתכן גם אפשרות נוספת על פי מה שנכתב בדיני עונג שבת, שיש מן הפוסקים שסבורים שעונג הוא רק בשבת ולא ביום טוב, וביום טוב יש רק דיני שמחה.
וצריך לומר לפי זה ששאילת צרכיו אינה צער שמפירה את השמחה שמחויבת ביום טוב, אך פוגעת באיכות העונג, ולכן בשבת אסור ולא ביום טוב.
כאמור לדעת רבים אין חילוק בין שבת ליום טוב, אך בהחלט יש גם כן רבים שסבורים כך.
תפילות שבת – הבו לה’
מה משמעות הדבר ומדוע חלוקה תפילת השבת מתפילת החול בכך שהיא מתייחסת לקול.
בתלמוד ירושלמי (תענית ב)
שבע של שבת מניין א"ר יצחק כנגד שבעה קולות שכתוב [שם כט א] בהבו לה' בני אלים א"ר יודן ענתונדריא כנגד שבע אזכרות שכתוב [תהילים צב א] במזמור שיר ליום השבת
הדעה השניה עוד ניתן להבין את הקשר בין המזמור לשבת, מזמור שיר ליום השבת, אבל מזמור “הבו לה’” כיצד הוא קשור לשבת ולתפילותיה.
בחלק הבא נעמוד על המשך הדיון החשוב בהבנת תפילות שבת והלכותיהם והדברים יתבארו מאליהן